ביטלמניקס על הביטלס

הפרק החדש סוגר את ההקלטות הארוכות יחסית לאלבום החדש והמופתי של הביטלס - להקת מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר! בפרק החדש נראה איך הביטלס מגיעים לישורת האחרונה עבור האלבום. ג'ורג' הריסון מביא את השיר המיוחל והיחיד שלו באלבום שגם עליו בתחילה חברי הביטלס והצוות הטכני מסתכלים בחשדנות עד לתוצאה המופלאה שממזגת את המזרח עם המערב באופן הכי יפה שיש. פול מקרטני כותב בעזרת ג'ון שיר מרגש על הנערה שברחה מהבית ומגיע לכדי 'קלאש' קטן עם ג'ורג' מרטין שבו שניהם נפגעים, אבל בולעים את הרוק ומשלימים את העבודה על האלבום הזה. את האלבום ואת הקונספט הלא גמור שלו, זה שדיברתי עליו במשך כמה פרקים, מקרטני בוחר לסגור כמו שהאלבום נפתח - בשינוי קטן אבל מהותי, רגע לפני ההדרן הגדול והגרנדיוזי. את האלבום כולו, הביטלס בוחרים לסגור בקריצה הומוריסטית קטנטנה, שתשחרר קצת אוויר מהרצינות התהומית והאומנותית שהאלבום 'נקלע' אליה - בכל זאת הם רק הביטלס, אותם נערים מליברפול. בפרק החדש אני שמח מאוד לארח את אביב קמאי. אביב, מורה למוזיקה שלקח חלק בכתיבת מאמרים בספרים על הביטלס והציג עבודות בכנסים אקדמיים על הביטלס באוניברסיטאות בארצות הברית.

יחד ננסה להבין קצת יותר את מה שעובר על הביטלס בתקופה הזו ונדבר על עוד דברים מעניינים מאוד.

ההכלאה היפה הזו של ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו בתמונת הפרק, התנוססה על הספר 'הביטלס: הביוגרפיה המוסמכת', ספר שהתפרסם בספטמבר 1968 ונכתב על ידי האנטר דיוויס שזכה לתואר הביוגרפר היחיד של הביטלס בזמן אמת שהביטלס שיתפו איתו פעולה על מנת להשלים אותה.

הביוגרפיה הזו והעדויות של האנטר דיוויס יעמדו במרכזו של הפרק עבור שיר חדש בשם Getting Better שנכתב ממש אל מול עיניו ואוזניו המשתאות.

עוד אעסוק ביצירת מופת נפלאה נוספת מבית היוצר של לנון שמביאה גם סוגייה או חידה מעניינת - על מה נכתב השיר 'לוסי בשמיים עם יהלומים'?

כרגיל כמו בשירים של לנון התשובה מורכבת ומעניינת ואנסה לפתור אותה בפרק הזה.

חוץ מ'לוסי', דמות נוספת תווסף לארסנל הדמויות של האלבום הזה. פקחית תנועה לא חביבה כל כך בשם ריטה.

גם אצל מקרטני מאחורי שיר אהבה חביב לפקחית תנועה שמחלקת דו"חות יש הרבה דברים שמסתתרים מתחת לפני השטח גם לירית וגם מוזיקלית שאותם אחשוף בפרק הזה.

בחלק ב של פרק 10 אני אמשיך לעסוק בקונספט או הקונספטים של האלבום שהולכים, מתגבשים ומתגלים ככל שהלהקה ממשיכה לעומק ההקלטות עבור מה שיהיה האלבום 'להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר'. בחלק ב, נפגוש שני שירים שהם אמנם לא יצירות מופת כמו השירים שפתחו את ההקלטות, אבל אומרים כל אחד בדרכו עוד משהו על הלך הרוח של מי שכתב אותם. השירים Good Morning, Good Morning ו Fixing a Hole. ג'ורג' הריסון יביא את השיר הראשון שלו עבור האלבום הזה שבו הוא יביע את התרעומת הגדולה שהצטברה אצלו הן ממעמדו בלהקה שהלך והתערער עם ההקלטות לאלבום החדש וגם עם 'חלוקת העוגה' הכלכלית בלהקה. לא ממש ה'קונספט' שחשב עליו מקרטני עבור האלבום ולכן השיר הזה יידחה בעדינות הצידה. את תפקיד יצירת המופת של הפרק ימלא Being for the Benefit of Mr Kite. שיר שעושה רושם שנכתב כלאחר יד, אבל בכל זאת נפגוש מחשבה מאחוריו וחיבור עם הקונספט הראשי של האלבום. כל זה זניח לעומת עבודת האולפן המרהיבה שנעשתה בו על ידי המוח ג'ורג' מרטין והמבצע ג'ף אמריק. יצירת אומנות מודרנית שמתכתבת עם החדש והישן ועם ההיסטוריה המרטינית כולה.

מקרטני אמנם חזר אי שם בנובמבר 1966 מהטיול בקניה, עם רעיון לא מעובד על הסמל פפר, אבל עכשיו בתחילת 1967, הרעיון הלך ונבנה לסיפור על להקה או הרכב קטן של אותו הסמל פפר.

הרכב שנע בין הישן לחדש ובין הקלאסי למוזיקה החדשה שמתפתחת ומגיעה מהנדריקס ומסן פרנסיסקו.

אותו המנטור, הסמל פפר, מלמד אותם שיר חדש. מה הוא אותו השיר?

למקרטני לא ממש היה אותו ובסוף ינואר 1967 לא היה לו עם מי לכתוב אותו ולכן הוא גייס כותבים לא צפויים.

הרעיון הלך והתרחב לספיישל טלוויזיוני שלם שיסתובב סביב האלבום הזה ויביא 'קליפ' עבור כל שיר.

האם בסופו של דבר באמת קיבלנו אופרת רוק או אלבום קונספט מהביטלס ואם כן, האם הוא הראשון מסוגו?

על כל זה ועל עוד המון דברים, אדבר בחלק א של פרק 10 בסדרה 'מריבולבר לפפר'.

בפרק הקודם, פצחנו בהקלטות עבור האלבום החדש של הביטלס, זה שיבוא אחרי ריבולבר. הוא נפתח בשלישיית שירים שכל כולה געגוע ובדידות. 'סטרוברי פילדס' שבו ג'ון מתגעגע לילדות, When I'm Sixty-Four שבו חזר פול לימי נערותו אי שם בליברפול כשהוא כתב קברט על הפסנתר, ובה בעת חשש מהבדידות של מי שהיה קרוב לגיל הפנסיה - אבא ג'ים שקיבל הצדעה נפלאה בשיר הזה. את הפרק החדש נפתח בהצדעה של פול למקום עצמו. לליברפול שמיוצגת על ידי סיטמת פני עמוסת החוויות שלו ושל ג'ון. תהליך ההקלטה המרתק והייחודי יצר 'קפסולה של שלמות' מלאה הוד והדר. לא בטוח שאפשר לומר את אותו הדבר על קטע שקיבל את השם Carnival of Light. בעצם הדינוזאור האחרון והנדיר שכמעט אף מעריץ ביטלס לא יכול לומר שהאזין לו. הוא נשמר בקנאות ומחכה לשעת כושר לצאת ולפרוץ לאוויר העולם. מה הסיפור שלו? מדוע מקרטני חיבר קטע אוונגרד בן רבע שעה? איך הוא נשמע? מדוע הוא לא יוצא לאור? אני מקווה שבסוף הפרק תצאו עם תשובות. מה שבטוח הוא שהיצירה הבאה שאדבר עליה בפרק, היא יצירת מופת לכל הדיעות בקונצנזוס אדיר אצל כל מעריצי הביטלס. 'יום בחיים' הוא יצירה שהצליחה לזקק הכל פנימה. רוק, פופ, אוונגרד, סימפוניה, געגוע, נוסטלגיה וסוריאליזם חולמני. הכל הכל לתוך כמעט 5 דקות של שלמות עילאית. את כל תהליך ההקלטה המרתק של השיר המופלא הזה נעבור גם כן בפרק החדש.

בפרק הקודם קיבלנו את ההקדמה לאלבום 'סרג'נט פפר' - הביטלס סיימו את מסע ההופעות הקשה בצפון אמריקה ויצאו לחופשי. החופש היחסית ארוך הזה, נמשך כחודשיים וחצי שבהם כל אחד עשה מה שרצה. בעיקר דברים שלא קשורים בביטלס, אבל הביטלס היו שם ברקע והיו להם התחייבויות ומנהל שאמנם ירד ממעמדו, אבל עדיין היה החוט המקשר בינם לבין שאר הגורמים העסקיים. ב 24 בנובמבר 1966, זה קרה והביטלס נכנסו לאולפן ההקלטות לאחר 5 וחצי חודשי העדרות. זה רק יהיה הגיוני לפתוח את ההקלטות ביצירת מופת ובשלישיית שירים שכל כולה נוסטלגיה לילדות שלהם, כי ככה פותחים אלבום שהוא יצירת מופת מושלמת.

אני מתרגש מאוד להתחיל את החלק השני של הסדרה 'מריבולבר לפפר' בפודקאסט ביטלמניקס. זה לא סוד שאני חושב שהאלבום הזה, 'להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר' הוא האלבום המושלם של הביטלס. אלבום שמביא את הביטלס בדיוק באמצע ובשיא כוחם האומנותי. הם עדיין רוצים להיות יחד, רק בפורמט אחר, הם אחרי הגילויים האולפנים של האלבום ריבולבר והכי חשוב אצל הביטלס, הסביבה המוסיקלית סביבם מבעבעת אומנותית. אחרי הפיאסקו של סיבוב ההופעות בארה"ב, זה היה ברור לכולם שהביטלס לא עומדים להמשיך בפומרט הישן. כדי להבין איך להמשיך הלאה, כל אחד מהם לקח פסק זמן מהלהקה לעיסוקיו וחשב על עתידו האישי ועל עתיד הלהקה. ג'ון ציוות את עצמו לצילומי הסרט של ריצ'ארד לסטר, פול המשיך לחקור אומנות ומוסיקה ולקח על עצמו את הפרויקט הראשון שאיתגר אותו עבור פסקול של סרט ויצא לטייל גם הוא, ג'ורג' המריא להודו בתאווה למצוא תשובות ורינגו גם הוא הגשים חלום ישן. המכנה המשותף בין ג'ון, פול וג'ורג' היתה אותה ההסוואה שהם נדרשו אליה. כדי להצליח לשרוד בעולם כ'נון ביטלס' הם היו חייבים להסוות את עצמם ולהכנס לדמות של 'לא ביטל'. כשהם יחזרו בחודש נובמבר 1966, המסקנה תהיה שגם את הלהקה עצמה צריך להסוות. בריאן אפשטיין לעומת זאת לא לקח פסק זמן מהביטלס. הביטלס רדפו אותו במחשבות והוא לא הבין איך הוא ממשיך הלאה.

כבר בפרק הזה, זה הגיע לפסים טראגים מאוד שיבשרו את הטרגדיה שתקרה בשנה הבאה.

פרק חדש בביטלמניקס זו תמיד התרגשות עבורי. במיוחד כשמדובר בפרק שמציין 50 שנה לאלבום שצריך לומר ולהתוודות, לא בטוח שכולם מגיעים והגיעו עד אליו בקריירת הסולו העניפה של הביטלס. אני יכול לומר בבטחה שמי שכן הגיע אליו, לא התחרט על כך. האלבום Living in the Material World, 'חי בעולם החומרי', של ג'ורג' הריסון, הוא כל מה שאמן שנמצא במעמדו של הריסון יכל לבקש. אלבום שמביא אמת גדולה אומנותית ומספר לנו הקהל על הקונפליקט והמאבק הפנימי שהוא עבור יום ביומו. בין אור לחושך, בין קודש לחול, בין המלאך שיושב לו על כתף אחת לבין השטן שמגחך על הכתף השנייה. הריסון מביא כנות גדולה באלבום וכשמדברים בכנות, לא צריכים סאונד מאוד גדול כמו שנעשה באלבום המשולש שלו, אלא הרכב יחסית קטן שמנגן גם הוא בכנות ועדיף כמובן שיהיה לך בצוות פסנתרן גאון כמו ניקי הופקינס שינגן את כל מה שאתה לא הספקת לומר. הדרך לאלבום השני הזה של הריסון היתה רצופה מהמורות. תביעות, פרויקטים לא גמורים, מופע למען בנגלדש שהסתבך ואהבה אחת שהלכה והתקררה. עדיין, הריסון הצליח לאסוף את עצמו ואת ההרכב שגיבש ולהקליט אלבום מופלא שכשהמחט מתרוממת ממנו, הוא נשאר ומהדהד לך בראש עוד המון זמן.

בואו איתי למסע לאלבום של הריסון הרוחני שחי בעולם החומרי.

ב 30 באפריל חגג האלבום הרביעי של פול מקרטני והשני של ווינגז, 50 שנה לצאתו. אני לא אתפלא ולא אעלב אם תאמרו לי שאתם לא ממש מכירים את האלבום הזה, או מכירים שם איזו בלדה נהדרת בשם My Love. אני לגמרי אצדיק אתכם. זה אלבום שקצת הלך לאיבוד בקטלוג של מקרטני שבא רגע לפני ההצלחה הגדולה של ההרכב השני של פול מקרטני.

רגעי הדמדומים והחיפוש העצמי, רגע לפני שהרכבת נוסעת על המסילה, לטעמי הם הרגעים הכי יפים בקריירה של אמן וזה בדיוק מה שמסמל עבורי האלבום החביב הזה של מקרטני שיכל בנקודת הזמן הזו בקריירה שלו להיות 'האלבום הלבן' של ווינגז, פשוטו כמשמעו - גם כאלבום כפול וגם כאוסף לא קוהרנטי של שירים, אבל יכל להיות גם אלבום תעודי מאוד שמביא את כל המנעד של ווינגז ומקרטני בתקופה הזו. בסופו של דבר למורת רוחו של מקרטני, האלבום הזה זוקק להיות אלבום יחיד שבו אני עוסק בפרק החדש שחוגג 50 שנה לאלבום המיוחד הזה. בדרך לאלבום הזה, מקרטני עשה את מה שחשש ממנו אבל גם מאוד התאווה אליו במשך 5 וחצי שנים - עלה חזרה להופיע על הבמות. הדרך שבה הוא עשה זאת, כמו האלבום הזה, היתה גם היא לא סטנדרטית ורצופת מהמורות.

ביום שני הקרוב ה 14 בנובמבר , אפצח בפודקאסט ביטלמניקס במיני סדרה חדשה!

שם מיני הסדרה הוא "מריבולבר לפפר" והיא תתפרס על שנה וחצי בערך בחיי הביטלס. מסוף 1965 ועד לאמצע 1967 - השנים המהפכניות באמת של הביטלס.

במיני הסדרה החדשה אבדוק איך להקה מצליחה בהחלט כמו הביטלס, בסופה של 1965, עושה את הצעד או הקפיצה המשמעותים ומפיקה שני אלבומי מופת מהפכניים שלא רק משנים אותה מהיסוד, אלא גם את עולם המוסיקה הפופלארית.

מה קרה להם ששינה אותם ואת המוסיקה שהם עושים באופן כל כך מהותי?

על הכל ועוד המון המון דברים במיני הסדרה החדשה "מריבולבר לפפר".

יום שני! פרק חדש בביטלמניקס!