ממתק לשבת

מי לא אוהב מוזיקה? אבל מה כל כך מיוחד בה, ומה הדמיון בינה לבי אמונה? 

בפרשת האזינו משה שר שירה, ולא בכדי הוא בוחר בה כאמצעי לסיכום חייו ואמונותיו.

שני דגמים של מנהיגות מאפשרים להבחין בין מנהיגים שונים: כאלה הנוהגים להנהיג לבד וכאלה הנוהגים לשתף עימם אחרים. כיצד נהג משה? מה היתה הצעתו לממשיך דרכו, ליהושע? וכיצד זה קשור לימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים?

מחנכים רבים עסוקים בשאלת תכלית בית הספר. הם מדגישים את חשיבות הליווי האישי, ההעצמה הרגשית, תפירת חליפה אישית ועוד ועוד. אבל בית הספר, הוא בראש ובראשונה, מקום שלומדים בו. ואת זה, לצערי, לפעמים, אנחנו שוכחים.

יש ביקורות נוקבות כאלה שיכולות לפרק את המסגרות, לשחוק אותן עד דק. ומה יעשה המבוקר? האם יעסוק בריסוק הביקורת? בחיפוש מניעים פסולים אצל המבקרים? אולי, ביקורות נוקבות אינן אלא הזדמנות לפריחה ולצמיחה?

30 אחוז מקרב בני הנוער לא יודעים על אירועי מינכן, שני שלישים לא יודעים אל הזיקה שבין המושג: "י"א החללים" לבין הטבח הנורא. מה קרה לתודעת הזיכרון? מדוע היא חשובה כל כך?

"צדק צדק תרדוף" את הצדק צריך לרדוף בצדק. ואנו? כולם מדברים על צדק, אלא שלפעמים המניעים הם שקר מוחלט!

לפעמים נדמה לנו שעבודה זרה שייכת לעבר. נדמה לי שאנו עושים לעצמנו הנחה גדולה ומסוכנת.

מהי יראת שמיים? האם באמת יראת שמיים היא פחד מאלוהים או שמא היא בראש ובראשונה פחד מעצמי? איך כל זה קשור להעלמותם של בתי הספר המקצועיים בישראל.

ערב טוב באב, כמה מילים על אהבה, על כוחה, ועל השחיקה של האהבה במאה ה -21

השבת נחל לקרוא בספר דברים, החומש החמישי. בתחילה, מתואר מקום יישוב בו שהו בני ישראל, 'די זהב'. חוקרים רבים ניסו לאתר את המקום, עד שחכמי המדרש דרשו שמדובר באזור בו חטאו בחטא העגל. מה הקשר בין חטא העגל לדי זהב? מי אשם בחטא העגל על פי פרשנותו של משה ואיך כל זה קשור לתשעה באב

פרשת מסעי מסיימת את ספר במדבר, ויש בה את דיני עיר המקלט. 

מה היא עיר ומקלט ומה מידת הרלוונטיות שלה לימינו? 

כיצד נתמודד עם תחושות הנקמה? מה הקשר בין דיאלוג בינאישי לרצח בשגגה ומדוע כל אלה תלויים בכהן הגדול?

אז מה אם הבטחתי?

מי אמר שאני חייב לקיים?

הפרשה שלנו מבקשת להבהיר: מנהיגים חייבים לקיים הבטחות. אבל לא תמיד.

אחת החובות המוטלת על מנהיגים במגוון רחב של תחומים הוא לגדל, להכשיר, יורשים. זו אינה פריבילגיה אלא ביטוי עמוק לדאגה של המנהיג לבני עמו. אז הנה, פרשת השבוע מזמינה אותנו לפרק במינוי יורשים.

האם עלינו להתבודד, 'הן עם לבדד ישכון', או שמא עלינו להתחבר, להשפיע, לחיות בתוך משפחת העמים?

"הן עם לבדד ישכון" – ברכה או קללה?

הישרדות ופחד מהתבוללות או יצירת מרחב רעיונות?

מה שלא הולך בכוח - ילך בעוד יותר כוח. זה סוג של כלל אצבע ישראלי. יש רק בעיה אחת: זה לא נכון! לא בכוח, רק בהסברה, במילים חודרות, עמוקות, אנושיות. אולי, זו היתה ההחמצה של משה רבינו.

מאז ומעולם פוליטיקה מבוססת על בריתות בלתי אפשריות ועל ניצול משברים. אפילו קצת פופוליזם. במקרה התנ"כי, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ואת עדתו. האם פוליטיקה צינית היא גזירת גורל?

יש אנשים שפוחדים מכישלון. הפחד משתק אותם. אבל יש גם אנשים שמפחדים מהצלחה. בורחים מבשורה. פרשת שלח, מתארת את המרגלים המוציאים דיבת הארץ רעה. על מה ולמה הם עושים זאת? הרי הם חוו ניסים גדולים בכל מהלך היציאה ממצרים?! יתכן והם פחדו מהצלחה. העדיפו להישאר במדבר ולחלום על הארץ המובטחת ולא להגיע לארץ ולקחת אחריות על מימוש החלומות. 

פרשת המרגלים משליכה על המציאות העכשווית. אנחנו חיים במדינה נפלאה ואף על פי כן אנחנו עסוקים הקיטורים, בתחושה של חמיצות. אולי גם אנחנו מפחדים מ...הצלחה

משה רבינו נתקל שוב בקשייו של המנהיג. העם, אוהב לקטר, אוהב להתלונן, הוא לא מוצא דרך להוביל אותם במסע לארץ ישראל. הוא לא מוצא דרך אחרת מאשר לפנות לאל. 

התשובה של האל מפתיעה, הוא מורה לו לכנס שבעים איש מישראל, להאציל עליהם סמכויות. מדוע? 

נראה שהאל מבין את האתגר הגדול של המנהיג: אתגר הבדידות. מנהיגים נוטים להתאהב בהיותם בודדים בצריח, זו טעות גדולה. מנהיג לא צריך רק יועצים או פקידים. מנהיגים זקוקים לחברים.

ביום ראשון נציין את חג השבועות. במרכזו קריאת עשרת הדברות. חג השבועות אינו יום זיכרון היסטורי אלא יום של חידוש הברית. ברית של יחיד וברית של אומה. בכל שנה אנו מוזמנים לקרוא, מחדש את פסוקי עשרת הדברות, לשלב פרשנות עתיקת יומין ונצחית עם פרשנות חדשה, רעננה. לשלב פרשנות כוללת עם פרשנות אישית, המייצגת את מה שעובר עלי ועלייך. הנה הקריאה האישית שלי לכבוד חג השבועות תשפ"ב

אנחנו מכורים למדידה. ככה, העתקנו מודלים מעולם העסקים למערכת החינוך. זה לא נכון ולא ראוי ובעיקר - לא מוכיח את עצמו. אנשים שמבינים בחינוך, יודעים שחינוך צריך למדוד אחרת. 

השבת קוראים בפרשת במדבר. בפתח הפרשה מפקד אוכלוסין! משום מה את שבט לוי מדדו אחרת. מדוע? מה אפשר ללמוד מכך ביחס למערכת החינוך שלנו?

האומנם אפשר להשפיע על העולם רק בעזרת איומים והפחדה? אז הנה כמה מילים על פחד ותקווה ועל הקשר שבין קרבות אגרוף לפרשת השבוע

המצב הכלכלי מאתגר. נראה שיש הפרדה בין כלכלה לחברה, בין חשיבות מקסום הרווחים לבין שאלות מוסריות. פרשת השבוע, פרשת בהר, מציעה את שנת השמיטה ככלי מהותי לצמצום הפער.

חג עצמאות שמח. רצף הימים שבין יום הזכרון ליום חג העצמאות מעורר שאלות רבות בקרב רבים, בעיקר בקרב חלק מהמשפחות השכולות. האומנם נכון להצמיד שניהם ומה הקשר בין כך לבין פרשת השבוע, פרשת אמור.

המאה ה- 21 אינה מאוימת רק ממגפת הקורונה. לא פחות ממנה מאיימת עלינו מגפת הבדידות. אתגר הבדידות מחייב אותנו לחזור ולדון המהות ואיכות הקשרים בין בני אדם

.משה מצווה על אהרון שלא להיכנס אל הקודש. מה פשר האיסור? כיצד הוא קשור ליום השואה, יום הזיכרון וחג העצמאות הנצבים לפתחנו.

בכל שנה יעמדו הילדים הקטנים שלנו על כיסא קטן במרכז שולחן הסדר וירגשו את כל בני הבית. הם ישירו בקול צלול: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". 'מה נשתנה' הפך מהמנון המהפכה לשיר שבמרכזו שינון, לימוד בעל פה. מפיוט הנועד להסעיר ולטלטל את הרוח, הפך מה נשתנה לסמל של קיבעון.

האם התקינות הפוליטית אינה פוגעת בחופש הביטוי? ואולי, הגיע העת להרחיב את המושג 'לשון הרע': לא רק רכילות וביוש ופגיעה בזולת כי אם לשון מצומקת, דלילה, חסרת מעוף!

בני אדם – מה לעשות – נוטים אל החיצוניות, רואים את האחר, חושבים על עצמם. הנטיה לבודד את האחר, לראותו כמאיים, כדמון, אינה אלא תוצאה מבדידותי שלי, מהיותי מי שלא תמיד מקבל את עצמו. מי שמכיר בערך עצמו, יודע את מהותו, מבין את מקומו וחלקו – לא רוצה לבודד איש. להיפך, הוא יודע שיש מקום לכולם. פרשת השבוע עוסקת בחולי הצרעת ובבידוד של חוליה. האומנם נכון לבודד את הלוקים בגופם, בצבע עורם?

ממשיכים במסע בספר ויקרא. פרשה זו עוסקת גם בדיני הכשרות. כיצד ננהג כשבשר מתורבת יהפוך לנפוץ? כשידפיסו ארוחות במדפסות תלת מימד?! האומנם, גם אז נצטרך לשמור על הלכות כשרות?

מה עושים עם ההיסטוריה? עד כמה מתחשבים בה, עד כמה מניחים לה לנתב את חיינו כאן ועכשיו? 

מבט אחר על לימוד ההיסטוריה לנוכח פרשת צו

פרשת ויקרא נראית כאילו לקוחה מעולם שכבר איננו קיים. אולם, הצורך בהקרבת קורבנות אישיים, כבסיס לקרבה ולהתקרבות קיים גם בימנו. קווים לדמותם של קורבנות במאה העשרים ואחת.

לא ירחק היום, נוכל לתפוס טרמפ לחלל. הביקור שם לא יהיה נחלת אסטרונאוטים או בעלי הון. עד אז, נצטרף לשאול: מה מקורה של המילה חלל? מה הקשר בינה לבין 'חול', איך הם תורמים להבנת פרשת השבוע, ובעיקר - איך התבנות החדשות משפיעות על הבנת המצב המורכב באוקראינה.

השערוריה מסביב לפתיחת מוזיאון האומנות ברמת גן החזירה אותי לעסוק בשאלת חופש האומנות. 

הצורך בגבולות לא נובע מחוסר הערכה של האומנות ותרומתה למציאות. הנה, פרשת ויקהל, מדגישה את תרומתו של האומן, בצלאל, לבנין המשכן. 

כמה מילים על אמונה, על אומנות, על חופש ועל מה שבניהם.

זה נראה כאילו אנו חיים בעולם של חרות ובחירה. בימים הרחוקים ההם, התייחד העולם בכפיה, ואילו אנו מצטיינים בבחירה חופשית. 

האומנם, זו תמונת המצב? 

האומנם, לכל אחד מאיתנו קנויה היכולת לנתב את מעשיו ודעותיו בדרך של בחירה? 

פרשת 'כי תישא' היא שיעור בבחירה חופשית. שיעור שמתאים גם לימים ההם וגם לזמן הזהa

כשהוגי המדינה חלמו על הקמתה, הם הדגישו את משימת ה'תיקון עולם'. מאז, קיצוניות דתית והתמכרות לרכושנות וטכנולוגיה השכיחה מאיתנו את הכמיהה לתיקון. מחברת מופת, הפכנו לחברה תועלתנית שיש בה מידה רבה של אנוכיות. פרשת תצווה, הפרשה השניה העוסקת בבניית המשכן, מחזירה אותנו אל מטרות העל של חיינו: לבנות משכן של משמעות במציאות סוערת וגועשת.

המשכן והמקדש הן ביטוי למרחב של קדושה. מקום ליצירת שיח של קדושה. אלא, שבימינו מרחבי קדושה כמו הכותל המערבי הפכו למוקד של מחלוקת. האם אין דרך אחרת? פרשת תרומה מאפשרת מבט חדש על מקומות קדושים

רק לפני שבוע עסקנו בתיאור מלא הוד של מעמד הר סיני. והשבוע: דיני עבדים, דיני הלוואה וריבית, דיני נזיקין. המעבר משמיים לארץ, - מחייב הסבר עמוק. 

ואיך כל זה קשור לבן גוריון, לדמות פלאית שחיה בירושלים במאה העשרים, הרב דוד כהן, הנזיר? 

ואיך כל זה קשור לתכנת פגסוס, לעסקת הטיעון, לוועדת החקירה בעניין הצוללות?

מאה ארבעים ואחת בני אדם נפטרו - עריריים, בביתם, בלי שאיש ידע, במהלך שנת 2021. אלמלא הריח הרע שבחדר המדרגות היו נמוגים, אלמוניים, בלי שאיש ידע. זו עוד דוגמא למגיפה הגדולה של המאה ה - 21,  מגפת הבדידות. אז איך מטפלים בה ומדוע שתי דברות מתוך עשרת הדברות שבפרשת יתרו אוצרות בתוכן הזדמנות גדולה למגר את המגיפה.

איפה היית באירועי ה-11 בספטבר? מה עשית ברגע שבו המטוסים שלחו אלפי בני אדם על לא עוול בכפם?

איך כל זה קשור לפרשת בשלח?

יש מילים חדשות, מושגים צעירים שהשתלטו על חיינו. בין הבולטים בהם: "פייק ניוז" או "חדשות כזב". למה זה קורה לנו ואיך כל זה קשור לפרעה מלך מצרים?

העולם מתקדם. אנשים רבים לומדים מקצועות 'מכניסים', כאלה שיגרמו להם 'להצליח בחיים'. לכל אלה מתלווה ירידה גדולה במספר הלומדים מדעי הרוח. פרשת השבוע מזהירה מפני מחלה מסוכנת: "קוצר רוח". 

רגעים שבהם אנשים מעדיפים את הרווח, את מה שתכליתי גם במחיר של זניחת הרעיונות הגדולים.

השבת מתחילים בקריאת החומש השני. משה רבינו נשלח לגאול את העם אבל הוא מסרב. הטענה שלו, כאילו לקוחה, מהסקרים האחרונים של מכוני המחקר: "הם לא יאמינו לי"  משה טוען שהעם איבד את האימון במנהיגיו.. זה לא יעבוד. אז מה עושים כדי להגדיל את האמון?

ליוסף שני בנים: מנשה ואפרים. והסבא שלהם, יעקב, מסרב לברכם לפי הסדר. שוב, מעדיף יעקב את הקטן על פני הבכור. אלא שהפעם זה לא נגמר בסכסוך. שני האחים הללו הופכים למודל של חיים משותפים. בכל שבת אנו מברכים את הילדים בברכה: "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה".

אז מה הסוד שלהם? מה הסוד שלנו? מה עלינו ללמוד מפרשת יעקב, יוסף אפרים ומנשה.

אז  למה קוראים לנו יהודים? ומדוע בחר דוד בן גוריון בשם 'מדינת ישראל'.  

יהודים הם בני בניו של יהודה, גיבור הפרשה שלנו, פרשת ויגש. אבל לנו  - יש שאיפה גדולה יותר: להיות ישראלים - להיות ישרים.

נר חנוכה ונר שבת מסמלים שתי נטיות הפוכות: האחת, פנימה אל תוך הבית; השניה, החוצה, דורשת אחריות להארת רחובות חשוכים.  

דומה שהחברה הישראלת החליטה להסתגר, להאיר מרחב מוכר, להתרחק מהאחר ולהימנע מחיכוך עם אזורים של חשיכה. השבת קוראים גם בפרשת מקץ. יוסף חולם בשעות של חשיכה, ממתין לרגע בו יצליח להגשים את החלום ולשנות את העולם.

האם ירדנו לגלות בגלל שנאת האחים ליוסף? מה גורם לנו להעמיס בכל פעם על ההיסטוריה את מה שאף פעם לא היה? 

איך מבחינים בין נרטיב לאמת היסטורית, ולמה האמת היהודית ציונית לא זקוקה לפרשנות.

האם העולם נידון למלחמה? האם יהודים יהיו תמיד נרדפים ושנואים? 

יעקב מגיע למפגש עם עשיו. הוא נערך אליו בעזרת שלושה כלים: דורון, תפילה, מלחמה. 

מתנות קטנות...

היהדות המציאה דרך עמוקה להלחם בשנאה: היא מעניקה לעולם פעם אחר פעם מתנות קטנות. 

אולי - זו הדרך לבניית שלום עולמי

האם מאסלו צדק? האם פירמידת הצרכים שלו יכולה להוות בסיס לתוכניות כלכליות מודרניות? 

יעקב אבינו יוצא לדרך, הוא חולם על סולם שמשמעותו היפוך הפירמידה.  

וגם... איך כל זה קשור לתקציב המדינה שעבר זה עתה.

חינוך הוא תחום טראגי. מחד - הוא הבסיס לקיום העולם, הוא דורש מיומנויות   וידע נרחב . מאידך - הכל חושבים שהם מומחי חינוך.  אחת הבעיות המרכזיות במערכות חינוך נוגעת להיותה מערכת אחת המבקשת לתת מענה לכל התלמידים ללא התחשבות בכישוריהם השונים ובצרכים המגוונים. החינוך בהעניקו יצחק ורבקה ליעקב ועשיו - משליך על חיינו עד עצם היום הזה. הטעות בשיטת החינוך של עשיו - הזיקה לעם היהודי שנים רבות.

אחת לשבוע ידוען או ידוענים, טורחים להתערטל בפנינו. לספר איזה סיפור חושפני מקורות חייהם. האם החשיפה אינה מוגזמת? האם לא ראוי להסתיר או לכל הפחות לחשוף ברמזים, בעדינות, בכבוד ובהדר? 

עיון בפרשת מותה של שרה חושף פרק חשוב בהלכות חשיפה.