דינוזאוריות רשת

במוסך של סבא שלו בחולון התקיים משהו בין מועדון ג'נטלמנים לחנונים וברנינג מן לייט, שנולדו ממנו המון סטארטאפים וחיבורים יזמיים, ושאנשים כמו סרגי ברין וג'יימי וויילס באו לנאום שם מעל גבי מלגזה, אבל הוא טוען שתפקידו העיקרי היה לנקות את השירותים. שם הוא גם הכיר חבר שאיתו הוא מנהל היום חברה בינ"ל ציבורית, שעדיין חולמת לשנות את הטלוויזיה בעידן האינטרנט.

מי שהביא לעולם את "תקדין" והפך את הטקסט המשפטי לדיגיטלי עוד לפני האינטרנט, היה מעורב גם במהלכים המרכזיים של המשפט הטכנולוגי והחקיקה הנוגעת לאינטרנט בישראל. הוא הקים את הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, שם פוצחו כמה חקירות סייבר תקדימיות המסופרות בפרק, וכיום הוא מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי, ועדיין נאבק על עדכון ופיתוח ההגנה על הפרטיות בישראל 

הוא האקר, הוא הטרול העברי הראשון, הוא בלוגר סקופים שלא עוצר באדום, הוא היסטוריון בלתי רשמי של האינטרנט הישראלי, אבל יותר מכל הוא דון קישוט הלוחם בטחנות הרוח שטחנו את הצדק של המשפט האינטרנטי מאד לאט. אם היית באינטרנט לפני 20 שנה אין מצב שלא קראת או אפילו עיצבנת את הלמו, משה הלוי. 

סיפורו של העיתונאי החרדי חסיד חב"ד שראה באינטרנט גילום של רצון אלוהי וכלי לעשיית הטוב, הקים את הפורום הראשון לאוכלוסיה החרדית שהיתה בו רוח פלורליסטית אשר הפך לאתר החרדי הגדול בעולם, ועמד על דעתו גם מול חרמות הרבנים על הטכנולוגיה. זהו ראיון קולי ראשון עם דוד רוטנברג.

הפמיניזם הישראלי בשנות התשעים והישגיו צמחו מהפורום הראשון בנושא. זהו סיפורה של מי שהקימה אותו ביואל, העבירה אותו לתפוז, הפכה לפנים של הפמיניזם הרדיקלי ברשת, פגשה את כל הרוע של האינטרנט בראש זקוף, ולא עוצרת עד היום. יחד עם שותפות לדרך, היא הובילה פיתוח של קהילה ודרכים חדשות להתארגנות ופעולה אקטיביסטית. זו השריטה שהיא משאירה בעולם.

פרק חובה לכל מנהל/ת קהילה, עם האישה שהמציאה את התפקיד תוך כדי תנועה בפורומים של יואל, והקימה את מערכת הקהילות של נענע ו-ווינט. על הסודות להצלחת קהילות, השינויים שחלו בקהילות וירטואליות מאז ועד היום, הקשר ההדוק בין קהילות לזהויות, המתח בין לנהל את הקהילה ולהיות חלק ממנה ועוד.

ויקיפדיה בעברית הוקמה ב2003 ע"י ארבעה סטודנטים מהטכניון. לאחר חודש הם פרשו ונעלמו לעד, כשהם מותירים את המיזם בידיו הנאמנות של דוד שי. דוד, שנאבק בדחף לעדכן בכתב יד את האנציקלופדיה העברית שבביתו, הפך לפנים של ויקיפדיה העברית ולבירוקרט הראשון שלה, שעדיין כותב ומעלה ערכים על כל דבר שהוא נתקל בו, לרבות הערך על הביטוי "שק לי בתחת".

שושנה פורבס היא בלוגרית הטכנולוגיה הישראלית הראשונה, ואחת מבונות האתרים הראשונות, שהאוונגליזם הטכנולוגי שלה התמקד בקוד פתוח ובשפה העברית ברשת. אפשר לחשוב עליה כעל אליעזר בן יהודה של הממשקים באינטרנט, כי בזכותה עברית נתמכת בכל דפדפני האינטרנט, בג'ימייל ובעוד מוצרים, והיא לימדה גם את שאר העולם לתמוך בשפות נוספות שנכתבות מימין לשמאל. בכל פעם שאתםן פותחיםות את ג'ימייל, והעברית עובדת סבבה, חלק לא קטן מזה הוא בזכותה.

שיחה פחות שגרתית עם המשקיע הכי פורה ומוכר בהייטק הישראלי, שמתחילה בילדותו כחובב רדיו וגיק אלקטרוניקה, מתעכבת על כמה סיפורים פחות מוכרים סביב ההצלחה והמכירה של אייסיקיו, ובעיקר חושפת את המניעים המפתיעים מאחורי הפעילות העסקית והתרבותית-חברתית של הקונקטור מספר אחת בתעשיית האינטרנט הישראלית

ב-24.8.2005, כשיוטיוב היתה חדשה ועצמאית, שתי נערות ישראליות צילמו והעלו לרשת סרטון ליפסינק לשיר היי של הפיקסיז, בלילה לבן של כיף והשתטות. הסרטון הפך לתופעת רשת ועם השנים צבר 34 מיליון צפיות. סלבריטאים בינלאומיים עשו להן מחוות, והן זכו גם ליצור קליפ רשמי לשיר חדש של הפיקסיז. 18 שנה אחריי, זוהי עדיין היצירה הישראלית הנצפית ביותר ביוטיוב, ואנו חוזרות אליה עם אלכס ועדי, שעבור רבים בארץ וגם בעולם מייצגות את ראשית יוטיוב, ראשית תרבות הממים, וראשית עלייתם של יוצרי התוכן באינטרנט.

רוני גלבפיש הייתה האישה (האמיתית) הראשונה בצ'טים הישראליים (אייארסי), והראשונה להכיר את בן זוגה (לו היא נשואה עד היום!) באינטרנט. דיברנו על אהבה וסקס ברשת דאז אבל גם על האופן שבו האינטרנט בנה אותה כככותבת וכציירת, הפעילות שלה ברשתות חברתיות וקהילות אז והיום, ואיך הגבלות עצמיות על זמן שימוש ברשת עוזרות לה להיות פעילה ברשת וגם לעשות דברים באופליין.

יזהר אשדות היה האמן הישראלי המוכר הראשון שפעל באינטרנט, ובפרק זה הוא חושף את הצד הגיקי שלו כהאקר ומייקר, שלפעמים גובר אפילו על הרוקר שבו. סיפורו של הכוכב הראשון שהאיר את האינטרנט העברי, אבל גם כיבה את האינטרנט העולמי לכמה שעות ב11.8.96, והיווה השראה לריטואל בנושא

הדוקטורט הראשון על האינטרנט המקומי נכתב ב2008 ע"י ניק ג'ון, שחקר את כניסת האינטרנט לישראל. כמי שכתבה את הדוקטורט השני בנושא, על בלוגים בישראל, ב2010, כרמל מספרת על חוקרי/ות האינטרנט המקומיים, ומביאה נתונים מעניינים על השוק המקומי מתוך העבודה האקדמית הראשונה על הנושא ב1996. הפרק עוסק גם במחקר המאוחר יותר של פרופ' ג'ון על ההיסטוריה של מושג ה"שיתוף" והסרת חברים ברשתות חברתיות בישראל ובעולם.

הצצה לעולמם של ילידי שנות השבעים, שתיחזקו בי.בי.אסים, לימדו את עצמם האקינג, פיתחו אתיקת שיתוף וגם נלחמו עליה בקרבות פרוטו-סייבר, חרשו את האינטרנט לפני שהותרה להם גישה, ולימים היו לבסיס של קהילת הסייבר והסטארטאפ ניישן הישראלי. ממרום השנים הם חושפים את הטכניקות שלהם, מחיטוט באשפה, דרך "הנדסה חברתית", ועד להתחזות לסטודנטים, וחושפים את הססמאות שנצרבו במוחותיהם עד היום.

נמרוד קרת עדיין זוכר שהיה פעם אינטרנט. גן פתוח של משאבים שאפשר להשתמש בהם קצת אחרת ממה שהם נועדו לו (שזו ההגדרה שלו להאקינג בעצם). הוא חרש את כבישיה הלא סלולים של "אוטוסטרדת המידע", והתחיל להרגיש לכוד כשהוצבו בה התמרורים הראשונים. עד היום הוא מנסה לחיות בעולם מקביל של קוד פתוח שרובנו לא יודעים כלל שקיים.

הפודקאסט הישראלי הראשון "ברכה גולשת" מ2004 אינו ברשת ואבד גם למוסיקאית עדי עליה שיצרה אותו. אנחנו מתכבדות להציע לכםן את הפרק היחיד ששרד כממתק היסטורי. מדובר בפרק מיוחד ונדיר עם אביב גדג' מאלג'יר, שזו להקה שעדי למעשה גילתה וחיברה לראשונה להד ארצי כפי שסיפרה לנו בפרק הראשון של העונה. אורך הפרק המקורי היה שעתיים, והוא כלל השמעות מוסיקה, שאותה נאלצנו לחתוך מטעמי זכויות יוצרים.

"ברכה גולשת" היה אתר אינטרנט מיתולוגי שבו המוזיקאית עדי עליה קדמה אג'נדות שהקדימו את זמנן בנושאי סקס, סמים, ורוקנרול, ובמסגרתו יצרה את הפודקאסט הישראלי הראשון כבר ב2004 

הוא בנה את אתרי האינטרנט של משרד החינוך ובית המשפט העליון, אך התפרסם בעיקר בעקבות הקמת האתר "לא רלוונטי", שמאז ועד היום מאמת ומפריך שמועות ברשת. הוא ניסה לאנדקס את הבלוגים בישראל תחת "וובסטר", הוא עזר למפלגת העבודה לייצר פעילות ברשת עוד לפני שפוליטיקאים ידעו איך לאכול את האינטרנט, וכיום הוא בונה את ארכיון האינטרנט הישראלי. חנן כהן

הוא היה ממקימי קהילות יואל והמציא את תצורת ה"שרשור" בפורומים. יחד עם שותפיו הקים את מגזין "קונספציה" והבלוגים של "רשימות", מיזמי התוכן המצליחים ביותר ברשת הישראלית בזמנם, שהציבו סטנדרטים חדשים לתרבות האינטרנט המקומית. כיום הוא הפסיכיאטר הראשי בשירותי בריאות כללית, ומתמחה בין השאר בהשפעה של החיים הדיגיטליים על הנפש. ד"ר ירדן לוינסקי

הוא "סבא לינק" וגם "ארס פואטי". הוא הקים את "מוניטור", מגזין האינטרנט העברי הראשון, ערך את הפורטל העברי הראשון "וואלה", היה ממקימי "נענע", ואפילו ישב בדירקטוריון של "תפוז", אבל הוא יירשם בדפי ההיסטוריה, קודם כל, כמי שראיין ראשון את ה"אנלייזר", עוד לפני שהאפ.בי.איי ידע שהוא מחפש אותו. גדי שמשון.

הוא תרם לקוד המקורי של טים ברנרז לי ובנה את אתר האינטרנט הראשון בישראל. הוא האיש מאחורי "סנונית", הוא המציא את הדומיין של הממשלה, ושם את איכות הסביבה ואת המדבר הישראלי על מפת הרשת, עוד בראשית הניינטיז. דודו רשתי

כש"פתחו" את האינטרנט עידו אמין כבר היה שם. הוא מהראשונים לעשות מוסיקה ואנימציה על מחשב, היה האיש מאחורי "דפי רשת" (ה"דפי זהב" של האינטרנט) ו"דו"ח אמין" המיתולוגי. הוא היה הבלוגר הראשון עוד לפני שהומצאה המילה בלוג, ולמעשה "הפרסונה" הראשונה של האינטרנט הישראלי. עידו אמין, המוסד של עונת המסד

הוא היה מהמשוגעים לדבר במחב"א (מרכז החישובים הבין אוניברסיטאי) שהחליטו לחבר את ישראל לפרוטו-אינטרנט, ממקימי איגוד האינטרנט הישראלי, וחלק מקבוצה שעזרה להתניע את האינטרנט המסחרי בישראל ברמת התשתית. הוא יודע את כל הסודות מאחורי הקלעים של הדומיינים בישראל, איפה הבונקר ממנו האינטרנט בארץ יוצא, וכמה קרובים היינו לכך שהאינטרנט בארץ בכלל לא יקרה בשנות התשעים. תכלס, כנראה שיש דבר כזה האחראי על האינטרנט! דורון שקמוני

קראו לה ויליאם גיבסון הישראלית וגם נביאת הטראנס והאינטרנט. היא הייתה גיבורת התרבות של קהילת ההאקרים המקומית, ארגנה את כנס ההאקרים הישראלי הראשון, וקידמה את הקוד הפתוח כתפיסת עולם בארץ. היא יצרה אמנות דיגיטלית והצגות אינטראקטיביות עוד לפני שהמושגים הללו הפכו מוכרים, הייתה הראשונה לכתוב וללמד על האינטרנט במגוון במות, מחברת "רומן דיגיטלי", והאישה מאחורי מגזין זומביט. פרק ראשון ב"עונת המסד" עם הגברת הראשונה של תרבות האינטרנט בישראל, נאורה שם (שאול)