ניגונים של נפש

נפרדים לבינתיים... ונראה מה מבקש לקרות בהמשך.

אמש הייתי בארוחת ערב בלי טלפונים.  

בעקבותיה הרגשתי שוב את החשיבות של הקשר האנושי  האמיתי , החי.

כזה שלא מופרע ע״י טלפונים ומסכים.

 ארוחת ערב עם זמירות ושירים ושמחה שבלב שהביאה אותי לחשוב שוב על הורות ותהייה

והצבת גבולות לשמירה על בריאותם הנפשית והחברתית של ילדינו (ושלנו...)

רגלי נשאו אותי אלי ספסל..

וככה בין ציוצי הצפרים אני אתכם, בימים של סערות  ויצירת היסטוריה.

משוחחת אתכם בלי אג׳נדה...בלי התכוננות... אבל עם התכווננות....

נושא שקרוב לליבי הוא חינוך שמכיל עבודה  עם ילדים, הורים ומורים.

 עבודה שמתחילה בהקשבה.

״חנוך לנער על פי דרכו״.

וכדי ללמוד את דרכו, צריך להקשיב ולהתבונן.

לבוא אל הילד בלב פתוח – לא עם תכנית מוקדמת.

להעז להיות. מבלי לעשות.

בני מרגליות מגדיר את עצמו כחולץ פקקים, מאיץ הצלחות ומקרב לבבות.  

בני הוא מומחה ביצירת כלים פורצי דרך, יועץ ארגוני, מאמן ומכשיר מאמנים , ומחבר הספר ״לאמן את הפרפר״.

להבנתו של בני  הבעיות הגדולות בחיים הן בדידות ואבדן התקווה. לדבריו מיתודולוגיית חולץ הפקקים מחברת מיידית בין אנשים לבין עצמם, ובינם לבין זולתם.

יתרונה בפשטותה ובסיוע המיידי שלה להפוך קיפאון מחשבתי, רגשי ומעשי -לזרימה.

 שוחחנו על:

- לידה מחדש

- הנשימה כבבואה של ההוויה שלנו

- לתת לנכסים שנוכחים בנו יותר מקום

- לומר ״שלום״  לדרמה ולאפשר מרחבי חיים חדשים

-לרקוד את הרגע

- ללגום בעיניים עצומות

ועוד...

במלאת 44 שנים למותו של אבי אני פותחת עדשה רחבה בהתבוננות בשאלה מי היה אבא שלי. מי הוא היה לפני שהיה אבא שלי.

על תובנות וזויות מבט חדשות שהשנים מעניקות לנו.

החיים לפעמים מציעים לנו פנינים ולפעמים למונים.

איך אפשר לעזור למישהו שנמצא בתקופה ״חמוצה״ ואין לו היכולת להכין לימונדה?

היום נדבר על נוכחות והמתנה שבה.

·      על תודעה (mind)  ולב.

·      על הקשבה ללב.

·      איך להתרווח לתהליך ההזדקנות.

·      על שלבי החיים בתרבות ההודית.

·      על הצורך להכיר בעובדה שהגוף מזדקן.

·      הפחד מהמוות שקשור בפחד מהזקנה; הפחד מהבלתי-ידוע.

·      בתהליך השינוי הדברים לא נעלמים אלא משתנים.

·      חכמת ההזדקנות קיימת בכל אחד מאיתנו.

 רחל שקדי  פסיכותרפיסטית גופנית, מלווה אנשים בסוף חייהם, מנחה אנשים, מדריכה קבוצות במצבי משבר ושינוי, ומרצה במסגרת חכמת ההזדקנות-  תנועה שהיא יזמה והקימה.

רחל  מדריכה קבוצות בדרך הנוכחות בארץ ובעולם, ומלווה במסעות להודו. היא מנחה יחידים וקבוצות בבתי אבות ומרכזים למבוגרים בקהילה

היא  מתרגלת מדיטציה, חקירה עצמית ואי שניות על-פי רוחו של רָאמָנה מהרישי.

 חיה שנים רבות בדרום הודו למרגלות ההר הקדוש ארונצ’לה.

״דרך ארונצ'לה אני יכולהֿ להתבונן לתוך הדממה הנצחית....זה הבית הרוחני שלי ,החולייה המחברת בין הלבֿ למיינד״.

אחת הדרכים בהן הנפש מדברת איתנו היא דרך הגוף.

ילדים מראים לנו את זה בצורה טבעית.

הילדים שלנו הם המורים שלנו.

לכן מומלץ לפתח את היכולת להקשיב להם.

כשאנחנו מקשיבים לילדינו אנחנו עוזרים להם להיות קרובים לנפש שלנו.

קול הנפש נועד להקשיב לו.

הנפש מדברת אלינו דך ציור, מוסיקה, תנועה, טבע, חלומות.

והדרך הפשוטה והנגישה היא דרך הגוף.

פשוטה אבל לא תמיד קלה...

 לפעמים זה קצת מפחיד... כי אנחנו עלולים לגלות על עצמנו  דברים שאיננו אוהבים.

 ילדינו משקפים לנו חלקים מעצמנו, ובעיקר את הדברים בעצמנו שאיננו מודעים להם.

 בואו נלמד להקשיב לנפש דרך הגוף.

.היום אני מארחת את  צילה פירן קרני

.צילה היא מורה ומרפאה מזה כ-40 שנה, מנחה קבוצות וסדנאות ומלווה בתהליכים טרנספורמטיביים

.היא שותפה להקמת "בית הספר למכשפוטובות" יחד עם אורית פיול אור

.עורכת מסעות בטבע ברחבי העולם לפיתוח מודעות והתבוננות, וכמו כן, הנחתה תהליכים לבניית קהילה וחינוך אלטרנטיבי במיסורי בהודו, באנקרה תורכיה, בהולנד ובישראל 

.היא שותפה להקמתו, פיתוחו והובלתו של ביה”ס באמסטרדם – בית ספר ליזמות עסקית והתפתחות אישית למען עולם טוב יותר

.צילה שהיא אם ל-3 מתמלאה בהשראה מחקר פילוסופיות, תפיסות עולם, שיטות ריפוי וגישות עתיקות, כמו גם מסעותיה וחיבורה לעולמות אחרים

.דיברנו על זיקנה, על עבודה במעגלים עם נשים, זקנים, ילדים, הורים ומורים

.על העושר והעולם הפנימי שגדל עם הזיקנה

.כמו להושיט יד ולגעת במקומות חדשים בחיים

.על ריפוי מהעתיד, על גאיה, על פחד ותקווה, על מופרדות וחיבור

::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

מחשבות על קול, מקצב והשקט שביניהם

::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

היום אני משוחחת עם איריס יוטבת

איריס היא מורה ומטפלת לזוגיות ומיניות טנטרית. משנת 1991 היא עוסקת בהעצמה אישית,לידה טבעית וחשיבה חיובית

איריס היא מייסדת ״דרך אם״ ודיאדה, מחברת הספרים ״סוד אשה״ ו״איש השוקולד אשת הוונילה״ ויוצרת הדיסק ״שמעו קולה

דיברנו על

- טנטרה

- מעגלי נשים

- מוסיקה לעובר שברחם

- חכמת הגיל

- ההתייחסות של מזדקנים לזקנה

- לחבוק את הזקנה

- לנהל דיאלוג אוהב עם הגוף

- גופי הוא מקדש לרוחי

- האמירות של אימהותינו

- המוח המזדקן כמוח משגשג

- המתינות בהזדקנות

-  המתיקות המתונה שבהזדקנות

-  על אהבה עצמית והקבלה של הזמן

-  הפחד מזקנה וממוות

-  הצורך לקרוא לזקני השבט

-  לחיות בסנכרון

-  הזקנה כמנוף לעשיה ומימוש החלומות

-  מיניות בזקנה

ועוד 

:בפרק זה ניגע בנקודות חשובות בחיים - אם בחיינו שלנו, או בחיי ילדינו או נכדינו

· מה באמת חשוב בחיים

· מה הטעם לחיים

· איך למצוא משמעות בחיים

· הצורך למצוא את הסיפור שלנו

· מאיפה באנו ומה אנחנו נושאים איתנו

· איך למצוא את המתנה איתה הגענו לחיים האלה

· מטרת הנשמה-  היעוד שלנו

· הנשמה שלנו קשורה לנשמה של העולם

· כשאנחנו חיים מתוך הנפש יש משמעות לחיינו

·  מהי תכלית הנפש שלנו

· איך אפשר לעזור לצעירים למצוא את דרכם בחיים

נא הכירו את   ״רגע של נפש״ פרקים קצרים שיבואו אליכם בשבועות הבינייים והיום על ״החיים והמוות ביד הלשון״ 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יאקי פלט הוא נזיר בודהיסטי שנולד בישראל וחי מזה 17  שנים באוסטרליהֿ

:בחלק השני  של שיחתנו דיברנו  עלֿ

· התודעה על צורותיה השונות

· תהליך הגסיסה והמוות

· גלגולי חיים

· הבארדו  - מצבי מעבר בין חיים ומוות

· קארמה

· איך המדיה מחזקת את מה שחסר לנו

· טבע הבודהה

· המשמעות של להיות נזיר

· התקדשות ומתן שירות

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

יאקי פלט הוא נזיר בודהיסטי שנולד בישראל וחי כמה שנים באוסטרליה

בחלק הראשון של שיחתנו דיברנו על

•  בודהיזם טיבטי
• על המפגש בינינו
•  על מוות כנושא בסיסי בפילוסופיה הבודהיסטית
•  על הקשבה לארעיות שבחיים
•  על שינוי תפיסת החיים לפי תפיסת המוות
• איך להגיע למצב שחרור מהמעגל של המוות
• איך להכין את עצמנו למה שקורה לאחר החיים האלה
•  ההרהור במוות לא מיועד ליצור פחד או אימה אלא להיות אקטיביים ולחיות חיים מלאים
•  איך הבודהיזם עוזר לתחושת שכול ואבדן
• על ההזדקנות כתהליך טבעי  שאי אפשר לעצור אותו, ואיך  הניסיון להתכחש לו גורם לכאב
•  על הסירוב  או הקושי של החברה המערבית לקבל את נושא המוות
• על רגע הלידה ורגע המוות לפי הבודהיזם הטיבטי

         ......ועוד

בפרק זה נדבר:

· על נורמה ומציאות

·  על הקשבה  לאינטואיציה  וקול הלב

· על ״המשהו״ הזה שמדבר אלינו

· על סביבה ואדם

· על התבוננות והקשבה – מבפנים ומבחוץ

· על המרווח והמרחב הריק שנוצר כשמישהו אהוב נפטר

· על למידות חדשות וריקוד חדש עם החסר והאבדן

· על יחסים ואהבה שממשיכים גם אחרי המוות

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

מי מכם לא מכניס את הבטן?

• להכניס את הבטן זה מושג כולל וגדול, הרבה יותר מרק להיראות רזים יותר

;להכניס את הבטן זה לכבוש רגשות ,להסתיר, לא לגלות את עצמנו יותר מידי

.להכניס את הבטן  מוביל אותנו לחשוב על המשקל

.לשמור על המשקל, לעלות במשקל, לרדת במשקל – עוד נושא ענק שמלווה רבים מאיתנו לאורך כל החיים

.לבחור משקל ולחיות איתו בשלום

• ? למה אני אוהבת תיאוריות? לבנות תיאוריות  ולהרוס אותן, כמו מנדלות

· איזה מזל שלא נולדנו זהים.

· זוכרים את טוויגי? מודל היופי של שנות ה60

.בנות דורי (שהוא דורה של טוויגי) רצו כולן להיות רזות כמוה... רזות כזרד

.הכמיהה להתאים לתבנית יופי אחת ,להיראות אותו הדבר, מרחיקה אותנו מהנפש. מהמהות שלנו.

.הכפייתיות וההתעסקות בצורה החיצונית מרחיקה אותנו ממה שבאמת חשוב

.אנחנו לא אמורים להיראות אותו הדבר

•  על זיקנה וקבלתה. ומה צריך לעשות כדי לזכות בתואר ״זקנה״ או ״זקן״
• הזיקנה וצורותיה

· אנחנו ממונים על האושר הפנימי שלנו. כמו שריר שאפשר לפתח

.כל אחד מאיתנו מזדקן על פי דרכו. על פי הכיוון בה הוא בוחר ללכת

.בזקנותינו אנחנו חופשיים מהרבה מטלות

.באותה מידה אנחנו חופשיים לבחור איך להתנהל, איך להתלבש, עם מי להתרועע, איך לחיות בכלל ובפרט

.זה הזמן להוציא את הבטן – לחיות עם הבטן בחוץ אומר להיות הכי קרוב שאפשר למי שאנחנו

.ולכן כדאי שנכיר את עצמנו ומה אנחנו רוצים מחיינו ומעצמנו

?האם שאלת את עצמך: מה אני רוצה להיות? מי אני רוצה להיות

...אף פעם לא מאוחר

.ההזמנה למחול קיימת כל הזמן

.אני מזמינה אתכם לחיות עם הבטן בחוץ

ooooooooooooooooooooooooooooooooooooooooooooo

יורם שלי אהב את שלמה ארצי. שיריו של שלמה היו הפסקול של חייו.

בפרק זה אני מספרת על שירים ששזורים בחייו של אדם, במותו וגם אחרי.

על שפת הנפש ושפת האם.

ועל מקרים "משונים" שקורים ככה פתאום בלי שום הסבר נראה לעין – אבל לגמרי  ברור ללב.

::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

· איך להקשיב כשהלב  או הנפש מדברים אלינו

· הדרך מתחושת בטן עד לביטוי ושיתוף

· ההדמיה לעובר שמתהווה ברחמינו

· מה היא תכלית הנפש: המתנה שאיתה נולדנו שמחכה להתגלות בפנינו כדי לחלוק אותה עם העולם

· בדרך כלל אנחנו מוזמנים ליציאה למסע גילוי המתנה באמצע חיינו

· מה בין נפש ומקום

· ועוד....

::::::::::::::::::::::::::::::::

רשמי מסע בנבכי הנפש. מה קורה לנו  עמוק בפנים כשאנחנו יוצאים מאזורי הנוחות שלנו.

הריקוד בין לחיות את חיינו כאילו אף פעם לא נמות לבין לחיות כל יום כאילו הוא האחרון בחיינו

לחיות את החיים בהתרגשות סקרנית או בסקרנות התרגשותית

::::::::::::::::::::::::::::::::

מתכונים נשארים לתמיד...הם מופיעים על שולחנם של אחרים( אלו שלהם נתנו אותם) גם לאחר לכתינו.

מתכונים לזכרון...למורשת... כמו מציבה לחיינו..לנתינות שלנו

:::::::::

בואו נמשיך לדבר על אֵבֶל.

אֵבֶל והכרוך בו, אֵבֶל ומה שבא בו..

שיחות על אֵבֶל מזמינות אינטימיות – זו שיש לנו עם עצמנו.

״אתה צריך לאהוב את עצמך קודם״ (ואהבת לרעך כמוך עם דגש על ׳כמוך׳).

אנחנו שומעים את זה חזור ושמוע.

אז למה יש לנו –לחלקנו או רובנו- התנגדות לשמוע את זה.

לימדו אותנו שאהבה עצמית זה אגואיזם. כך רובינו גדלנו.

אבל אהבה עצמית אינה אגואיזם . בואו נחדש יחסינו עם אהבה עצמית

אהבה עצמית כחקירה פנימית. לגלות את העצמי שמורכב מהרבה חלקים.

המסע המרתק הוא ללמוד להכיר את החלקים האלה. אולי אפילו לחבב אותם... קצת...טיפה..

ולשים לב לאלה שאנחנו לא כל כך אוהבים.

שיחות על אֵבֶל מזמינות אינטימיות – זו שיש לנו עם עצמנו.

אז מה ליגון ולאהבה עצמית?

אינטימיות היא התשובה.

הקירבה שלי עם עצמי היא המפתח.

כשחווים אבדן של אדם קרוב, אדם משמעותי ומשפיע בחיינו, קורה נתק פנימי גדול  בתוכנו (גם כשהפרידה לא באה בהפתעה...וידענו שזה עומד לבוא).

המוות הוא נתק, טראומה. הוא זורק אותנו לחיים אחרים.

״אני לא מכיר את עצמי״ אנחנו אומרים.

איבדנו את הזהות להיות אשתו של , בעל של, אמא של, אבא של, בן או בת של.

החלק שהיה ביחסים עם האדם הזה מת עם האדם.

זה מרגיש כמו מוות של חלק בתוכנו.

זה אבדן זהות שמכניס אותנו לבלבול גדול.

ככל שהאדם יותר קרוב – הבלבול יותר גדול.

(אם אני אלמנתו של יורם ,האם זה אומר שהפסקתי להיות אשתו?)

האבדן גורם לחוסר אמון שיום אחד נוכל להמשיך , כי הרי האדם  שמת לא יחזור.

ויש שמרגישים שאינם יכולים להמשיך בלי האדם שאיבדו.

צריך לתת לחלק שמת את ה׳שבעה׳ שלו ; ׳שבעה׳ שיכולה להימשך שנים.

יגון ,כמו אהבה, שונה בהתנסות אצל כל אחד.

על סבתא אסתר – האשה הפראית שלא יכלה להישרד ללא בעלה.

כשאנחנו מאבדים מישהו קרוב ,חשוב מאד:

1. לתת לזה את הזמן

2. להקשיב ליגון

3. לדבר עם היגון

4. לצחוק עם היגון

5. לבכות עם היגון

עם הזמן הביקורים של ׳היא-יגון׳ נעשים פחות תכופים. עדיין יש לה את המפתח לביתנו. היא עדיין תבוא מבלי להודיע. אבל אנו מפתחים  איתה יחסים חדשים.

אנחנו מביאים אליה את עצמנו.

כשהיא - יגון מתחילה להמעיט בביקוריה , המקום שהיה שמור לבן הזוג לא נשאר ריק .

הוא גם לא נקבר. אהבה אי אפשר לקבור. גם אהבתו אלי לא מתה.

את האהבה הזו אפשר להעביר לעצמנו.  אנחנו יכולים להיות לכלי שמכיל את האהבה של שנינו.

זה יכול להיות מובן ותמוה באותה מידה.

בעיניים הפיזיות איני רואה אותו אבל בהתבוננות פנימה –הוא שם.

איפה האהבה הזו??  אני מוצאת אותה הרבה פעמים במשך היום...

זה דבר אישי – אף אחד לא יכול לומר לכם איך לעבור אותו.

לכל אחד יש מצפן פנימי – הלב- שמראה לנו את הדרך שלנו.

לרגעים של הקירבה הזו קראתי אינטימיות מתוקה. האיש שלי שותף לזה. אני מרגישה אותו שם.

איך אפשר לחוות את האבדן בדרך שלא תרוקן אותנו.

המקום שמרגיש מרוקן רוצה להתמלא.  איך לאפשר לו להתמלא (לא באכילת יתר או התמכרויות שונות.... ).

יורם שלי הקריא לי רשימה של דברים : ״תבטיחי לי ..״

ולכן כשאני מאפשרת למשהו מתוק להיכנס לחיי אני מיד שומעת אותו מקריא לי חלקים מהרשימה.

לאפשר לחסר להתמלא לוקח זמן, סבלנות ואמון.

לי עוזר:

1. האטה בקצב

2. צמצום דברים

3. זמן בטבע

4. כתיבה

5. מוסיקה שמזמינה את המיתרים לנגן בקצב שלהם

6. תנועה, בעיקר איטית וקשובה (טאי - צי, צי-קונג, מדיטציית הליכה  ל א ט )

מה הדבר שעוזר לכם להתחבר עם רגע מתוק של קירבה פנימית?

זה שבין עצבות לשמחה, בין ייאוש לתקווה,

בין שקיעה להתרגשות ,בין גאות ושפל שהחיים מזמנים.

בגלגול האחד הזה... להסתכל לו בעיניים...לראות מה הוא יכול להציע לי ומה אני יכולה להציע לו.

התנסות של ״ פעם ראשונה״ בכל דבר.

היא - יגון מלמדת אותי את מיומנות החיים

היא יגון היא אחות של אהבה. של הכרת תודה.

היא מלמדת אותי להגיד תודה גם על הדברים הקשים.

מיריק שניר היא אשת משפחה, אשת חינוך וסופרת ילדים

בפרק הראשון בסדרה אנחנו משוחחות

על ספרות וספרות ילדים

על חינוך וחניכה

על ״ חנוך לנער על פי דרכו״

על הסיפור כאי מוכר בתוך עולם מנוכר

על מילים שהן מוסיקה

על אוטנטיות ולמידה

על אופן למידה ויצר למידה

על שאלות ילדים ,איך איש רע נהיה רע

על לבדי ובעצמי וההבדל ביניהם

על אהבה שהיא מטרת-  על

על מקור הטוב בעולם

על פלא רכישת שפה

על שמיעה ומשמעות

על חשיבות ההקשבה

על שפת אם ושפת מוסיקה

על תקשורת ותקצורת

על הקשבה ובירור

מה קורה כשמישהו אהוב וקרוב  נפטר, איך פוסעים  בגיא צלמוות שכזה?  אין אובדן גדול ואובדן קטן - יש אבדן .

מוות של אהוב וקרוב מביא איתו מסכת של רגשות. עצב, שכול, צער עמוק, יגון.

כשהאיש שלי נפטר היגון היה נוכח כיישות עצמאית. קראתי לה  ׳היא -יגון׳.

,רוצה לספר לכם על היחסים שהתפתחו בינינו, ביני לבינה.

על הדרך בה ליווינו את אהובינו,

על מוות ולידה, ועל מה שביניהם,

מה אומרים ולא אומרים לאנשים שמתאבלים,

איך אפשר לעזור לאנשים שעוברים אבל ושכול,

למה לא מדברים על מוות או זקנה,

למה המוות הוא כזה טאבו בחברה שלנו,

אחרי הכל... כולנו נמות יום אחד,

אז מה אפשר לעשות בינתיים?  האם אפשר להתכונן למוות שלנו או של אהובנו?

:::::::::::::::::::::::

כמובטח למטה הלינק לפרק באנגלית

התבוננות פנימית בסיום 2021 ותחילת 2022

על קנגורו וקוקברה

על גשם ושריפות

על תוהו ובוהו והווית הקיום

על שפה ומגבלותיה

על יגון וקבלה של מה שיש

על מתנות גדולות ברגעים קטנים

על השתקפות החיים האישיים בחיי העולם

על תקווה ומשאלות

ותודה שבאתם

.העולם משתנה בקצב מסחרר ויחד איתו  משתנים גם אנחנו 

.ההורות משתנה גם כן

.האתגר - להכין ילדים לעולם לא ידוע

.בואו נדבר על סביבה, על מודל חיקוי, על עבודה פנימית שלנו- ההורים

למה פודקאסט 

למה מוסיקה

למה נפש

שמחה לפגוש אתכם לפרק הראשון